<h1>תניא רבתי סימן ל"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
מה שאנו קורין הלל בראש חדש. מצאתי בשם הגאונים ז"ל מנין שאומרים הלל בראשי חדשים. מצינו שרמזו דוד בתהלים (תהלים קנ) הללויה הללו אל בקדשו. י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים. ומשמע הללו אל בקדשו על קדוש החדש הללויה. ולפיכך אנו כופלין כל הנשמה תהלל יה הללויה. על שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים. ועל חדש שני ימים. ואין קורין את ההלל אלא בתפלת שחרית. ואין קורין את ההלל למפרע, דאמר קרא (שם קיג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. כשם שאי אפשר לשמש לזרוח מן המערב כך אין קורין הלל למפרע. ומצאתי בשם ה"ר מאיר ז"ל שמצות ההלל לקרותו מעומד. והטעם מצאתי בשם החבר רבי בנימן ב"ר אברהם הרופא ז"ל, על שם הכתוב (שם קלה) הללו עבדי ה' שעומדים. כלומר הללו את השם בעמידה. לפי שההלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו. ומצות עדות בעמידה, שנאמר (דברים יט) ועמדו [שני] האנשים. ובעדים הכתוב מדבר. וכן היו קורין אותו בעזרה על שחיטת הפסחים בעמידה, שהרי אין ישיבה בעזרה. ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה, מתוך שחולקין אותו ואין קורין אותו כולו ביחד אין מטריחין אותו לעמוד. ועוד שהרי יושב על שלחנו וכוסו בידו, שמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ויפול הכוס מידו. ובמסכת סופרים משמע שהיו רגילין לקרותו בעמידה בלילי פסחים בבית הכנסת, על כן לא הטריחוהו עתה לעמוד מעל השלחן לקרותו בעמידה. ובשם ה"ר מאיר ז"ל מצאתי לפי שדרך לילי פסחים דרך הסבה וחירות, אין מטריחין אותו לעמוד.
וההלל בראש חדש לא יתחיל היחיד לאומרו. ואם התחיל גומר. כן פירש רבינו גרשון ז"ל. וכן כתב רבינו ישעיה ז"ל בתעניות פרק בשלשה פרקים בחבורו. יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. אף על פי שנהגו הצבור לאמרו בראש חדש, היחיד לא יתחיל לאמרו. דלא נהגו כי אם בצבור. ואינו חובה שיהא חייב היחיד לאומרו, ואם התחיל גומר אותו בדילוג כדרך שעושין הצבור. וכיון שאינו אלא מנהג בעלמא אין מברכין לפניו. ומצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל, מדאמרינן סבר לאפסוקינהו. כד איקלע רב לבבל דקרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דמדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. ש"מ דאין מברכין על ההלל בראש חדש. ובשם רב עמרם גאון ז"ל מצאתי, בראש חדש העובר לפני התיבה מברך לקרוא את ההלל. וקורין את ההלל בדלוג. וכן כתב בעל הלכות גדולות דיחיד צריך לברך לפניו ולאחריו. ורבינו חננאל ז"ל פירש יחיד לא יתחיל לברך. אבל אם טעה וברך לקרוא, גומר. ומאחר שהוא מנהג מה לי יחיד מה לי רבים. ורבינו יצחק פאסי ז"ל כתב לא יתחיל ואם התחיל גומר. הילכך אי בעי יחיד למיקרי הלילא קרי ליה בלא ברכה. ובשם ה"ר אביגדור כהן צדק מצאתי שהיחיד קורא הלל בראש חדש ומברך עליו. בראש חדש אין נופלים על פניהם בין בחדש חסר בין בחדש מלא. ואחר קריאת ההלל מקדישין קדיש גמור.
<h2>דף ל:</h2>
המתפלל בראש חדש צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה. דהיינו יעלה ויבוא. ואם לא הזכיר חוזר לראש. ודוקא אם טעה ולא הזכיר בתפלת מנחה ובתפלת שחרית צריך לחזור. אבל אם טעה בתפלת ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום. ומה שחוזר דוקא שסיים תפלתו לגמרי, או עקר רגליו לפסוע שלש פסיעות. אבל אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה. ודוקא כשמתפלל ביחיד חוזר. אבל אם מתפלל בצבור אינו חוזר. פי' רבינו חננאל ז"ל הואיל ומתפלל עם הצבור ומפני טורח הצבור שלא ימתינו עליו עד שישלים תפלתו לא הטריחוהו לחזור. אבל יחיד שלא בצבור חוזר. אבל רבינו ישעיה ז"ל פירש הא דתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש אין מחזירין אותו, ואוקימנא בצבור שנו, דוקא כשטעה שליח צבור שאמר בקול. ומשום טורח צבור התירו לו לסמוך על המוסף. ואין מחזירין אותו. אבל אם טעה היחיד מחזירין אותו, אע"ג דאיכא מוסף לפניו. וכן הוא בהלכות גדולות. בשליח צבור משום טורח צבור, אבל יחיד חוזר. ורבינו שלמה ז"ל פירש בצבור אין מחזירין אותו, משום דשמע ליה משליח צבור. ויכול לכוין דעתו עם החזן. ויש בה מקצת הזכרה. ובשם הר' שמחה ז"ל מצאתי ש"ץ שטעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ונזכר בהודאה, אומר רבי שחוזר לעבודה דהא ביחיד אפילו סיים תפלתו חוזר לראש. עוד מצאתי בשם ה"ר שמחה ז"ל, רבי רגיל לומר דכל היכא דאם לא אמר אין מחזירין אותו, כגון יעלה ויבא בתפלה בלילי ראש חדש, וכגון עננו ועל הנסים, דמוכח בתוספתא דברכות כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים. אם לא אמר אין מחזירין אותו. והאי דאמרינן אין מחזירין אותו לאו דוקא אם גמר תפלתו, אלא אפילו נזכר בתוך תפלתו אינו חוזר. ואפילו לא התחיל ברכה שלאחריה, אלא סיים ברכת עבודה ולא אמר יעלה ויבוא אע"פ שלא פתח במודים. או סיים הודאה ולא פתח בשים שלום, ולא אמר על הנסים. אינו חוזר. דכיון דאין מחזירין אותו, סברא הוא שהיא ברכה לבטלה.
